ביהמ"ש הקל בעונשו של סטודנט מביר-זית אשר תכנן לפגוע במדענים וטייסים ישראלים

השופט א' א' לוי:

1.        אניס ספורי (המערער בע"פ 4032/09, להלן: אניס) הוא אזרח ישראלי, תושב שפרעם, שבתקופה הרלבנטית לכתב האישום שהוגש נגדו התגורר ברמאללה לצורך לימודים במכללת "ביר זית". חוסאם חליל (המערער בע"פ 3981/09, להלן" חוסאם) הוא בן דודתו של אניס, ובתקופה הרלבנטית התגורר בירדן לצורך לימודיו. הדמות הנוספת החשובה לענייננו הוא מחמד צאלח באדר (להלן: מחמד), שהשתייך ל"ג'מאעה אלאסלאמיה", שלוחה של ארגון הג'יהאד האיסלמי שהנו ארגון טרור.

2.        במהלך שנת 2008 פנה אניס למחמד וביקש להצטרף לארגון הטרור, וכך היה. בעקבות כך התבטאה פעילותו של אניס בפרסומים שונים באתרי האינטרנט של הארגון, אולם בהמשך לא הסתפק בכך, ובצוותא-חדא עם אחמד, הם פעלו להקמתו של תא טרור ששם לו למטרה לפגוע במדינת ישראל ותושביה. השניים התכוונו ליצור קשר עם מנהיגי הארגון בסוריה כדי לקבל מהם סיוע כספי, ולצורך כך החליטו להיעזר בחוסאם כדי להעביר באמצעותו כספים מהארגון דרך ירדן. חוסאם נטל על עצמו תפקיד זה.

3.        נקדים את המאוחר ונאמר, כי למרבה המזל לא גרמה פעילותם של המערערים נזק, אולם העובדות שתפורטנה להלן מלמדות על כוונותיהם:

           א)     אניס תכנן עם מחמד לרצוח מדענים ישראלים, בהנחה שאלה מסייעים בפיתוח היכולות הצבאיות של המדינה. על פי אותה תוכנית היתה כוונה להטמין מטען חבלה מתחת לרכבו של הקורבן או לפוצץ את ביתו.

           ב)      בהמשך התכוונו אניס ומחמד לרצוח חיילים, ובעיקר טייסים, ולצורך כך תכננו לרכוש סמים ולספק אותם לחיילים תמורת מידע.

           ג)      אניס ושותפו אף התכוונו לפגוע בחיילים המוצבים במחסום הנמצא בסמוך לביר זית, ולצורך כך ערך אניס תצפית לעבר המחסום.

           ד)      תוכנית אחרת היתה לחטוף חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל, לחקור אותם, ובמקרים המתאימים אף לרצוח אותם. לצורך פעילות זו קיבל אניס מאחר אקדח, מחסנית ותחמושת, והתאמן בפירוקו של כלי הנשק והרכבתו, ואחר כך העבירו למחמד.

4.        המערערים הודו בעובדות האמורות, כל אחד ביחס לחלקו, ובעקבות כך הורשע אניס בעבירות של קשירת קשר לסייע לאויב במלחמתו בישראל, חברות בהתאחדות לא מותרת, סיוע לאויב במלחמה, קשירת קשר לרצח והחזקת נשק. חוסאם הורשע בעבירה של קשירת קשר למתן שירות להתאחדות בלתי מותרת.

           הודאת המערערים באה בעקבות הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, ומכוחו עתרה המשיבה לגזור לאניס 15 שנות מאסר, בעוד שההגנה היתה רשאית לבקש כי תקופת המאסר לא תעלה על 9 שנים. בעניינו של חוסאם לא הושג הסדר לעניין העונש. לאחר שלבית המשפט הוגשו תסקירים של שירות המבחן והצדדים טענו לעונש, נדון אניס ל-14 שנות מאסר ו-3 שנים מאסר על-תנאי. חוסאם נדון לשנתיים וחצי מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי.

5.        בערעורים שבפנינו משיגים המערערים על חומרת בעונש. בעניינו של אניס נטען, כי העונש שהושת עליו הנו מופרז לחומרה. כמו כן, הופנינו לגילו הצעיר, עברו הנקי ונסיבותיו האישיות שחייבו אותו ללמוד בביר-זית, שם נחשף להשפעה של גורמים עוינים. באשר לחוסאם, נטען כי מעורבותו בפרשה הצטמצמה למפגש בודד ולא מתוכנן עם אניס ומחמד, מפגש שלא הניב פעילות אסורה כלשהי. כמו כן, הופנינו להודאתו של חוסאם וחרטתו.

6.        המערערים, אזרחי ישראל, גמרו אומר להפנות עורף למדינתם, ולסייע בידי אלה המבקשים את נפשה. מטבע הדברים, במרכזו של הדיון ניצבת פעילותו של אניס, שהצטרף לארגון טרור מיוזמתו, ומאז הגה ותכנן מעשים שונים שנועדו לפגוע בביטחון המדינה ובחיי תושביה. אכן, מאמציו לא נשאו פרי, אולם סכנתו לא חלפה משום שתקפה אותה חרטה, אלא מאחר וגורמי הביטחון הקדימו ועצרו אותו. אנו מוכנים להניח כי נסיבות חייו של אניס לא היו קלות, אולם אין באלה דבר המצדיק את הצטרפותו לקיצוניים שבאויבי המדינה, תוך הבעת נכונות לפעול מטעמם כדי לזרוע הרס וחורבן.

           גם במעשיו של חוסאם אין להקל ראש. אכן, פעילותו היתה מצומצמת יותר, אולם נכונותו לסייע בידי האויב מלמדת על הסכנה הגלומה בו. לפיכך, כליאתו היתה עונש מתחייב, ולא רק משום הצורך לגמול לו על מעשיו, אלא גם במטרה להרתיע את הרבים, ולדברים אלה נודעת משמעות כפולה בימים קשים אלה.

           חרף האמור, ומאחר והתרשמנו כי עונשו של אניס נוטה לחומרה מסוימת בהשוואה לעונשים שנגזרו על פעילות עוינת בנסיבות דומות, החלטנו ללכת לקראתו, ואת תקופת המאסר בה ישא אנו מעמידים על 12 שנים. עונשו של חוסאם - יעמוד בעינו.

           ניתן היום, כ"ז בתשרי התש"ע (15.10.09).